הלשכה המרכזית לתרבות שע"י התאחדות עולי גרמניה עושה את עבודתה זה יותר משנה. נעשו פעולות בפנות שונות בארץ. בעיקר העבודה הייתה בשטח של הנחלת השפה העברית והקנית ידיעות אלמנטאריות על הארץ ועל הישוב; ונעשו גם אי אלו התחלות של פעולת השכלה יותר מקיפה כמו שעורים בתנ"ך, בהיסטוריה, בספרות וכו'. יש לציין התקדמות ניכרת בשטח של לימוד השפה. אלפים מעולי גרמניה לומדים עברית גם בשעורים שהוקמו על ידנו, גם בשיעורים שהוקמו ע"י ארגונים אחרים וגם אצל מורים פרטיים. הגענו לכך שחלק הגון מההורים רכש לו ידיעות בשפה עד כדי אפשרות של שימוש חפשי. והנה לאחר שהגענו לכך, לאחר שנפלה המחיצה מבחינת הלשון בין העולים האלה לבין הישוב, חשבנו לנכון לקרא לכנוס הזה אשר ידון בפרובלימות של פעולתנו התרבותית, בתפקידיה ובדרכיה, אשר יברר מה העבודה הזאת לנו, למה אנו מתכוונים כשאנו מדברים על פעולה תרבותית, מה היא מטרת הפעולה ומהן יסודותיה הרוחניים, מתוך מה עלינו לעשות את פעולתנו התרבותית ולקראת מה.
[...]
הישוב היהודי בארץ-ישראל מורכב מקיבוץ גלויות מגוון מאוד. קבוצות של אנשים באים הנה אשר בחלקם הגדול רוצים להציל את נפשם ובורחים ממצוקה כלכלית ומחוסר פרספקטיבה כלכלית. באים הנה מכל הארצות עם שפות שונות עם מנהגים שונים עם נימוסים שונים ללא צורה וללא סגנון משותפים. שום דבר אחר מה שהשם יהודי אינו מאחד אותם. לעתים קרובות מאד האנשים האלה שבורחים הנה נגועים באי בטחון פנימי ביחס לצורות חיים וקניני תרבות ורחוקים מכל רתמוס טבעי של מציאות חיה ומכל אפשרות של יחס בלתי אמצעי למציאות. וכמובן שבמצב כזה רבים מאד הם הכוחות הצנטריפוגליים ומעטים מאד הכוחות המאחדים המרכזים הצנטריפטליים. והנה עומד התפקוד לרכז, לאחד, לקשר, לעצב את כל האלמנטים השונים האלה לכנסת, לקהילה, להשליט רוח של קהילה, ליצור דעת קהל, ליצור קשרים שבאחריות על הנעשה כאן. הרבה מאד באים עם מנטליות נפשית אמיגרציונית ומטיבה היא לרצות קודם כל לראות חיים, חיים יותר טובים, חופש כביכול יותר גדול; הקשר הבלתי אמצעי עם מה שמסביב האחריות על המתהווה מסביב, הרצון להיכנס לתוך סדר חיים מחייב, מציג גבולות ומטיל חובות. כל זה הוא חלש מאד ואת זה יש להגביר, ולהגביר אפשר רק ע"י פעולה תרבותית מאומצת מעיזה. לא פעילה תרבותית למען העולים אלא פעולה תרבותית בישוב. כי לשנות את המנטליות האמיגרציונית הזאת אין זאת רק שאלה של העולים כי אם יותר עוד שאלה של היושבים כאן, שאלת קליטת העליה אינה רק שאלה של הנקלטים אלא בעיקר שאלה של הקולטים. להקנות את ההכרה בלבו של כל אחד ואחד היורד מהאניה ועולה על חפיה של הארץ כי עם עליתו אין הוא מקבל במתנה חופש כביכול ואינו נכנס לארץ חופשי שאפשר לעשות בה ככל העולה על הרוח ומה שהלב חפץ, שהיהודי העולה לא"י אינו אמיגרנט לשם "עשית חיים" אלא מקבל עליו סולידריות חברית של ציבור בונה ויוצר ונעשה שותף למפעל ואחראי על כל מעשיו ועל כל מה שנעשה ע"י אחרים בארץ הזאת, אחראי לתקונה של עבודתנו או לקלקולה, להשריש את הידיעה הברורה שעם העליה עדיין לא נמלא ולא נגמר התפקיד אלא רק מתחיל. זה אפשר לעשות אם ההכרה הזאת פועמת בלבם של אלה המקבלים את העולה וכאן הוא תפקידה של הפעולה התרבותית.
